על מיסים משטר וחירות
פריסה ופרוסה
מהו פריסה:
הגם שאנו רגילים לחשוב על פריסה במובן של פריסת תשלומים, הכוונה כאן היא להפחתת מס הנובע מפריסה לאחור של הכנסות income averaging.
תקופת הפריסה היא 4 שנים (כולל שנת המס הנוכחית) אך לא יותר משנות ההחזקה של הנכס בידי המוכר.
הפריסה מקטינה את המס, במיוחד כאשר הנכס נרכש לפני שנת 2001, כאשר שיעורי המס היה גבוהים מאוד.
הפריסה יעילה במיוחד לבעלי הכנסות נמוכות, לקשישים ולתושבי חוץ.
למעשה, הפירסה יכול לסייע לכל מוכר אשר לא מגיע לשיעור המס השולי (כיום 47%).
הדרישות לעריכת 'פריסה'
על מנת לחשב את החסכון האפשרי בפריסה יאסוף את הנתונים הבאים:
- תקופת הפריסה
- גיל המוכר
- הכנסות החייבות במס של המוכר בשנת המכירה ובשל שנים שקדמו לה
- מין המוכר
- תושבות המוכר
- שיעור המס החל על העסקה
- הרווח הריאלי על העסקה
נשמע מסובך, נכון !
לפני שמתקדמים, אולי כדאי לבדוק את החסכון המריבי ממס עקב הגשת בקשה לפריסה.
בשנת 2020 שיעור המס על השבח הריאלי המירבי הוא 47%.
נניח שמתוך הרווח (השבח בעסקה) יש 1,000,000 ש"ח החייב במס בשיעור פעוט זה.
נניח גם שהמוכרת היא אשה קשישה ללא הכנסות החייבות במס ב-4 השנים האחרונות וכי מחזיקה בנכס במשך 4 שנים לפחות.
אם האשה היא תשובת ישראל יש לה 2.75 נקודות זיכוי לשנה ובדוגמא שלנו נקודות הזיכוי לא נוצלו.
מדרגות המס לקשיש הן :
- 10% עד לסך של 75,690 ש"ח;
- 14% עד לסך של 108,960 ש"ח;
- 20% עד לסך של 174,960 ש"ח;
- 31% עד לסך של 243,120 ש"ח;
- 35% עד לסך של 505,920 ש"ח ;
- 47% על כל סכום מעל זה.
שווי של כל נקודת זיכויי הוא 2,628 ש"ח
לאחר חלוקת השבח בשנות הפריסה, עולה כי יש לזקוף למוכרת זה הכנסה (רעינות) של 250,000 ש"ח לשנה.
שיעור המס החל על העסקה בפריסה הוא 20% במקום 47%, ולאחר התחשבות בניקודות זיכוי לא מנוצלות שיעור המס הוא 17%.
לכן, אם המוכרת היתה מבקשת פריסה, היא היתר יכולה לחסוך כ-300,000 ש"ח במס. (למעשה שיא החסכון בפריסה יכול להגיע לכ-420,000 ש"ח).
לכן, שלטונות המס אינן מלהבהים ממנגנון הפקיסה. ראה דו"ח מבקר המדינה. לחץ כאן
מכשולים לפריסה:
התנאי לבקש חישוב המס בפריסה היא שהמוכר מגיש דוחות לפקיד השומה ב-3 שנים קדמו למכירה.
מאחר ומי שיכול להנות מהפריסה באופן מיטבי הם קשישים עם הכנסות נמוכות שאינן מחיובים בהגשת דוחות לפקיד השומה, ממשעות הדבר, שיש להקדיש מאמץ (וכסף) על מנת להיגש דוחות.
חשוב לדעת, כי לפי נוסחו של חוק מיסוי מקרקעין, לכאורה, לא ניתן לקבל את ההקלה שבפריסה לשנת המיכרה. כך שגם אם מנהל מיסוי מקרקעין רואה כי בכל שנות הפריסה הכנסות המוכר משאירים אותו במדרגת מס נמוכה מאוד, נתון זה אינו מובא בחשבון בקשר לשנת המכירה.
אם מנהל מיסוי מקרקעין מקטין את שיעור המס באמצעות מנגנון הפריסה, הנישום חייב להגיש דו"ח לפקיד השומה לשנת המכירה.
פריסת מס השבח אינו משפיע על החבות במס יסף. כך שבעוד שהמחוקק דאג לפרוס את מס השבח אצל פקיד השומה, נישום שיש לו הכנסות חייבות במס (כולל משבח מקרקעין) חייב במס יסף בשיעור של 3%.
מוכרים תושבי חוץ:
החוק קובע כי מוכר שהוא תושב חוץ בשנת המכירה אינו זכאי לפריסת מס שבח.
יחד עם זו, על פי אמנות המס בין ישראל לבין מספר מדינות, נקבע כי אין להפלות תושב חוץ, עקב מקום מושבו. לכן, הפסיקה קב כי ניתן לקבל פריסה אצל מנהל מיסוי מקרקעין.
בנוסף, הגם שהחוק קובע כי תושב חוץ אינו זכאי לפריסה אצל מנהל מיסוי מקרקעין הרי שאין הוראה מקבילה אצל פקיד השומה, כך שבכל מקרה, הוא יכול להינות מהטבה זו אצל פקיד השומה. לשם כך, עליו לשלם את מלוא מס השבח ואז להמתין בסבלנות להחזר אותו מס ששולם ביתר אצל פקיד השומה. למשל, כאשר המכירה התבצע בתחילת שנת המס, ניתן להגיש דו"ח לפקיד השומה רק בחילת השנה הבאה, ולהמתין לטיפול בדו"ח, העשוי להיות ארוך מהרגיל (משום שמבקשים החזר מס). האמת היא, שניתן לחסוך את הצורך לפעול בדרך זו, באם מנהל מיסוי מקרקעין יפעיל את סמכותו להקטין את שיעור המס הנגבה על ידו לזה אשר יושלם בסופו של דבר אצל פקיד השומה (הלוקח בחשבון, בין היתר, את עניין הפריסה)
מכשולים הליכיים
מעבר לבעיות שנסקרו לעיל, ישנם מכשוליים הליכיים לחשב את המס בפריסה.
בעבר הרחוק כאשר נעשתה פריסה טכנית, נקבע כי אין לבצע פריסה לאחר שנת המס שבו נעשתה המכירה.
לאחר תיקון החוק והקבלת פריסת מס שבח לפריסת מס הכנסה, יצאה הוראה חדשה הקובעת כי לפני בקשת פריסה אצל פקיד השומה, יש לפנות תחילה למנהל מיסוי מקרקעין וזאת על מנת למנוע החזרים גדולים אצל פקיד השומה.
היום הגישה שונתה שוב וניתנה הוראה שאין למס שבח להעניק פריסה לאחר הגשת הדו"ח השנתי לשנת המס בה נעשתה המכירה. מאחר ומי שהחליט לנצל את עניין הפריסה והגיש דוחות ביוזמתו רק בעקבות המכירה, עשוי למצוא כי עד לטיפול בדוחות אלו על ידי פקיד השומה, ייתכן ומנהל מיסוי מקרקעין כבר לא יסכים לערוך את החישוב בפריסה, אלא הוא ייאלץ לשלם את ——————